מי כתב את התנ״ך?
תלוי את מי שואלים, וגם ככה זה לא שבאמת מי שיודע.
התשובות השונות מתבססות על אמונות דתיות, הנחות אקדמאיות, או שילוב בין שניהם.
בפוסט אציג כמה מהן, ואפשר למצוא קישורים למי שרוצה להתעמק מעבר לזה.
גדלתי בחברה חילונית, לכן סביבי הרוב לא ממש האמינו בסיפורי התנ״ך, וגם לא באלוהים. באופן מזלזל סיפרו לי שהדתיים מאמינים שהתורה הוכתבה למשה על ידי אלוהים. כל התורה, כל מילה כל אות כל סימן. הכל נכתב עם השגחה. היייתי מודעת לכך שיש פילפולים רבניים לגבי החלק שמדבר על מות, אבל זה היה מבוסס על מידע מעורפל וסקרנות מינימלית״. לא מעבר לזה.
כאשר כן התחלתי להתעניין ולהעמיק, גיליתי שבעצם האמונה שמשה קיבל וכתב את כל התורה בסיני, זאת לא כזאת תורה בסיני. מסתבר שזה הרבה יותר מסובך.
המאמר הבא הוא מאתר אחד נגד כל הדת,
מי באמת כתב את התורה לפי היהדות (שחר ע.)
״במקום נוסף מופיע מדרש שבו משה אומר לקב"ה 'כך אמר לפני הקב"ה נטלתי ספר בראשית וקראתי בו וראיתי מעשיהן של דור המבול היאך נדונו מדת הדין היתה, ומעשה דור הפלגה של סדומיים היאך נדונו ומדת הדין היתה'[לא]״.
״למרבה הפלא, זו לא דעה רדיקלית: המפרשים רומזים על כך שוב ושוב, וחלקם אף כותבים זאת בפה מלא: בגמרא מובאת דעה שהתורה נתנה 'מגילה מגילה'[כח] (נערכה על ידי הוספה של חלקים עם הזמן) ועל כך אומר רש"י חד וחלק "מתחילה נכתבה מגילת בראשית והדר מגילת נח והדר מגילת אברהם" ובמקום אחר טוען שדוד המלך אמר "מימי אברהם נכתבה עלי במגילת ספר"[כט]״.
לאחר ימי הרמב״ם
הראשון והמפורסם שבהם היה אבן עזרא[מ], שטען שקיימים מספר פסוקים מאוחרים, וקרא לאיחור שלהם בשם 'סוד'. הוא כתב שמי שידע את הסוד, 'יכיר האמת'.
רבי שלמה ב"ר שמואל הצרפתי כבר לא מתבייש לקבוע נחרצות: "פירוש שמו של עזאזל שהוא כמו מדבר... שכן בלשון ארמי קורים למדבר עזאזל... ואל תתמה על מה שכתוב בתורה לשון ארמי, מפני שלא כתב הוא זה הפסוק. וזה הוא הסוד שאנו אומרים שלא אמר משה זה הפסוק אלא אחר כתבו. ואל תתמה על מה שאני אומר אחר כתבו, כי יש לו חברים במקרא, כלומר הרבה יש שלא אמר משה רבינו! כמו "ויעל משה" עד "לעיני כל ישראל", וכמו "הלא הוא ברבת בני עמון", שזה ודאי לא כתבו משה, מפני שבשעה שאמר משה זה הפסוק עדיין לא היה ברבת בני עמון, ומהיכן היה יודע משה, אלא ודאי אחר כתבו..."[מז]
הקטע הבא הוא מהאתר הרשמי של עמותת חופש מדת:
״שאלתך השנייה נוגעת לחמשת חומשי התורה, ואתה שואל מי כתב אותם. ובכן, אילו ידעתי, ויכולתי להצביע על שמות בצורה מוכחת, הייתי זוכה אולי לפרס נובל. אינני יודע מי כתב את התורה, אבל מה שבטוח הוא שלא ייתכן בשום אופן שזה היה משה. יש יותר מדיי "פליטות קולמוס", מהן משתמע שהאנשים שכתבו את הדברים חיו מאות שנים אחרי משה, ואת העובדה הפשוטה הזאת הבין כבר הפרשן החכם ר' אברהם אבן עזרא. אביא לך רק שניים שלושה רמזים בנדון: בבראשית י"ב 6 כתוב "והכנעני אז בארץ". בימי משה הכנעני היה עדיין בארץ, לכן הוא לא יכול לכתוב את זה. או בבראשית י"ד 14 כתוב שאברם רדף אחרי המלכים עד דן. בימיו של משה המקום נקרא ליש או לשם. הוא נקרא דן, רק כאשר שבט דן פנה צפונה וכבש את המקום. כלומר, שוב, האיש שכתב חי מאות שנים אחרי משה. בדברים א' 1 כתוב שאת הדברים שבספר כתב משה "בעבר הירדן", כלומר האיש שכתב את דברי משה, חי בעבר השני של הירדן, וזה שוב לא יכול להיות משה. הוסף לכך את הסתירות והכפילויות הרבות, ותגיע למסקנה שבשום אופן זה לא נכתב על ידי איש אחד ובדור אחד. לי אין ספק שבעלי תורת המקורות צדקו, והתורה נכתבה במשך הרבה דורות, וחלק מהדברים נכתבו אפילו בימי בית שני״.
לגבי שאר הספרים, הסבר קצה מתוך אתר הדברות:
״את חמישה חומשי התורה כתב משה רבינו בעצמו מפי ה' בסוף שנת הארבעים לשהות עם ישראל במדבר לפני פטירתו.את שמונת הפסוקים האחרונים שבתורה המדברים על פטירת משה כתב משה רבינו בעצמו מפי ה' וכדברי חז"ל שמשה כתב את הפסוקים האלו בדמעות.
שאר ספרי הנביאים כתבו הנביאים בנבואה כל אחד בדורו וכמבואר במסכת בבא בתרא דף כא' מי כתב כל ספר.
משה רבינו כתב את התורה ואת ספר איוב.
יהושע כתב את ספר יהושע שמואל הנביא כתב את ספר שמואל ואת שופטים ורות. תהילים כתב דוד המלך.
ירמיה כתב את את ספר ירמיה וספר מלכים ואיכה. חזקיה ונביאים שלצידו כתבו את ישעיה ואת שיר השירים קהלת ומשלי.אנשי כנסת הגדולה כתבו יחזקאל ותרי עשר דניאל ומגילת אסתר.
עזרא כתב את ספר עזרא ואת ספר דברי הימים.״
דיי מוזר שהאמונה ״שכל התורה המצויה עתה בידינו היא הנתונה למשה רבינו״ היא אחת מ 13 עיקרי האמונה היהודית, לפי הרמב״ם. מוזר בכל אופן למי שלא מתחבר בכלל לאמונה היהודית.
הקטעים הבאים הם מראיונות ששודרו בפודקאסט של התנ״ך, של ד״ר ליאורה רביד,
מי כתב את התנ״ך: חלק ראשון מתוך שניים, עם שרון אלכסנדר:
״חכמי התלמוד שחיו בבבל (תחום עיראק של ימינו; בבא בתרא יד-טו) לפני כ-1500 שנים, היו כנראה הראשונים ששאלו מי כתב את התנך, והיו הראשונים שהציעו תשובה מסודרת לשאלתם.
לשיטתם, גיבורי התנך, אפופים ברוח הקודש, כתבו את הספרים הקרויים על שמם...
הגישה האומרת שהתנך בזמן אמת וב"רוח הקודש", משקפת תפיסת עולם דתית, אורתודוכסית, והדבר אינו צריך להפתיע איש, משום שכותבי התלמוד היו רבנים. גישתם התקבלה כאמת מוחלטת ביהדות ובנצרות, וגם היום היא נחשבת אמת באורתודוכסיה של שתי הדתות – אך האמת הזו איננה מקובלת על חוקרי התנך שחיים בימינו, שגישתם היסטורית ולא דתית״.
המאמר הבא הוא מתוך אתר הידען, סופר הצללים הראשון, בעקבות ספרו של ריצ'ארד פרידמן – "מי כתב את התנ"ך":
פרידמן מאמץ בספרו את התיאוריה המחקרית המאתרת בחומש ארבעה מקורות שונים, שנערכו בתקופה מאוחרת יחסית לספר אחד. שניים מהמקורות חוברו בתקופת הפילוג בין ממלכת ישראל ויהודה, וכל אחד מהם מספר את ההיסטוריה מנקודת מבטו של הציבור שבתוכו ישב. כך, למשל, בסיפור שמקורו ביהודה אין כמעט התייחסות לתפקידו של יהושע בן נון, המככב בגרסה שמקורה בממלכת ישראל. וההסבר: יהושע הוא גיבור צפוני – הוא מזוהה כבן שבט אפרים, שבטו של ירבעם שהנהיג את ההתנתקות מיהודה, וגם קברו נמצא בשטחה של ממלכת ישראל.
בזיהוי שני המקורות השונים, כותב פרידמן, נעזרו החוקרים ברבדים הלשוניים ובאמצעים הספרותיים המיוחדים לכל אחד מהם. למשל, שמה של האלוהות: המקור מיהודה מכנה את האל "יהוה" ואינו משתמש אף פעם במלה "אלוהים"; המקור מישראל מכנה את האל בשם "אלוהים" או "אל", ועובר לשימוש בשם "יהוה" רק מהרגע שבו מתגלה האל למשה. פרידמן ניסה למצוא קשר בין שמותיו השונים של האל לפולמוס כלשהו בין הכוהנים בשתי הממלכות, אך מודה בכישלונו.
ההסבר לשמות השונים, הוא כותב, נעוץ כנראה בהתפתחות היסטורית: רק מיעוט מעם ישראל הקדום היה בעבדות במצרים, וייתכן שהיו אלה רק הלוויים. קבוצה זו עבדה את יהוה, במצרים ובסיני, ואילו שבטי ישראל שישבו בארץ עבדו את אל, שהיה האל הראשי של הכנענים. כאשר נפגשו שתי הקבוצות בארץ, במקום להילחם בשאלת האלוהות קיבלו על עצמן את מיזוג יהוה ואל לאלוהות אחת. הלוויים היו לכוהנים הרשמיים של הדת המאוחדת, דבר המסביר גם את העובדה שללוויים לא היתה נחלה כמו לשאר השבטים.
שני המקורות האלה, טוען פרידמן, אוחדו לנוסח אחד לאחר חורבן ממלכת ישראל בשנת 722 לפני הספירה. פליטים מישראל הגיעו לשטח ממלכת יהודה, כשבידיהם גרסה משלהם של ההיסטוריה הלאומית. להערכתו, השארת שתי הגרסאות זו לצד זו היתה מעוררת חיכוך מתמיד, ובמקום להתנכר כליל לגרסה הצפונית נעשתה פעולה ראשונה של עריכה, שאיחדה את שתי הגרסאות לנוסח אחד.
החלק הבא הוא חלק שני מהראיון עם עם שרון אלכסנדר.
46: מי כתב את התנ״ך: חלק שני מתוך שניים
״בשנת 70 לספ', שהיא כ-600 שנים לאחר שהחלה כתיבת התנך באופן שיטתי ומסודר, החריבו חייליו של טיטוס את בית המקדש השני. קרוב לוודאי שבשלב זה כתיבת התנך כמעט הושלמה, אך הספר עדיין לא נחתם. אין ספק שהסופרים שפעלו בימי החורבן מילטו את ספרם מהמקדש, אחרת התנך היה חולק גורל אחד עם הספרים שעלו באש כאשר נבוכדנצר החריב את בית המקדש הראשון.
קרוב לוודאי שכותבי התנך פנו ליבנה, שלאחר החורבן הפכה מרכז החיים הדתיים. ושהתנך נחתם בסביבות שנת 130-120 לספ' ע"י חוג החכמים המכונים חז"ל, שהמוכר מכולם הוא כמובן רבי עקיבא.
מבחינתנו, העובדה שר' עקיבא ובני חוגו התווכחו אם לכלול בתנך ספרים כאלה ואחרים, מעידה שבזמנם התנך עדיין לא היה חתום. ומכאן שהגיע לידי עיצובו הסופי רק בזמנם, כנראה ביבנה.״
חז״ל ערכו את התנ״ך, ורצו להבטיח לעצמם שמה שנשמט מהמסורה, ישכח וימחק מההיסטוריה.
מתוך ירושלמי, מסכת סנהדרין יא: "אף הקורא בספרים החיצוניים כגון ספרי בן סירא וספרי לענא אין לו חלק לעולם הבא, אבל ספרי המֵירָס וכל הספרים שנכתבו מכאן והילך - הקורא בהן כקורא באיגרת"
מבחינת רבי עקיבא ובני חוגו, אין בעיה לקרוא בספרים של משורר יווני, המֵירָס - הוֹמֵרוֹס, אבל מי שיקרא בספרות יהודית שרבי עקיבא ובני חוגו החליטו שהם חיצוניים, אין מקום בעולם הבא.
ראו הוזהרתם.
הספרים החיצוניים הם ספרים שנכתבו בחלקם הגדול על ידי יהודים, בעיקר בתקופת בית שני, ולא נתקבלו ככתבי יד מקודשים בעת חתימת התנ"ך (אנ').
התרגומים של חלק מספרים אלו נחשבים מקודשים אצל חלק מהנוצרים ונכללים בברית הישנה.
רוב הספרים החיצוניים נכתבו במקור בעברית. חלקם נכתבו במקור בארמית או ביוונית, וזאת במיוחד במצרים שהייתה בה קהילה יהודית גדולה ביותר בעיר אלכסנדריה.
מאחר שחז"ל, שלא הכניסו את הספרים החיצוניים לתנ"ך, ראו את הספרים החיצוניים באור שלילי, אבדו בדרך כלל ספרי המקור העבריים.
הדרך האידיאלית למחוק את הזכרון הקולקטיבי בהתאם לרצון של השולטים, המנצחים.
״מי ששולט על העבר שולט על העתיד. מי ששולט על ההווה שולט על העבר״.
אנחנו לא יכולים לדעת באמת מי כתב.
אנחנו לא יכולים לדעת באמת מתי נכתב. [על זה אתרכז בפוסט נפרד]
אנחנו כן יכולים לדעת בערך מתי ומי היו העורכים האחרונים של נוסח המקובל היום.
מי שערך אותם הם ממשיכי מסורת של השבים מגלות בבל.
בשביל להגיע לזה הייתי צריכה קודם להבין מה אני מחפשת.
מכיוון שהידע שלי על היהדות שאף לאפס עד גיל מאוד מאוחר, לא ידעתי מה זה אומר נוסח המסורה. וגם לא התעסקתי עם זה. זה היה עוד מושג מעורפל מהיהדות.
מודעת לכך שלרבים מדובר בידע בסיסי ביותר, בשבילי לא, ויש לי הרגשה שלא רק לי, ושמדובר בעוד רבים כמוני. אולי אפילו רבים יותר. בכל מקרה הנה קצת על מה זה, מהמקור הכי בסיסי של ימינו, ויקיפדיה (@ שאלה ויקיפדיה), שם יש שני דף על ׳מסורה, ודף על ׳נוסח המסורה׳
מסורה, ויקיפדיה:
המָסוֹרָה היא אוסף של סימנים והערות המתלווים לנוסח המקרא, ומטרתה יצירת נוסח אחיד לכתיבת וקריאת המקרא בכל קהילות ישראל.
נוסח המסורה (ובקיצור נוה"מ או MT, ראשי תיבות של Masoretic Text) הוא כינוי לנוסח המקרא כפי שעולה מקבוצה של נוסחים שערכו בעלי המסורה בטבריה במאה העשירית לספירה וממשיכיהם.
מאה ה 10 לספירה. תקופת הגאונים. על הקשר שלהם לשבים מגלות בבל כתבתי בפוסט, האם התורה שבעל פה היא תורה מסיני?.
מהתקופה הזו שרד העותק, כתר ארם צובא, ויקיפדיה: כֶּתֶר אֲרַם צוֹבָא הוא כתב יד חשוב של התנ"ך שנכתב בטבריה, על פי כל כללי המסורה הטברנית, בשנת 930 בקירוב[1]. חוקרי המקרא רואים בכתב יד זה את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, בשל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו. לדעת חלק מהחוקרים, זהו ספר התורה שהרמב"ם העיד על דיוקו.
יש עוד עותק מפורסם, מתחילת המאה 11, כתב יד לנינגרד ויקפדיה: כתב יד לנינגרד (בלטינית: Codex Leningradensis) הוא השם המקובל לכתב היד השלם הקדום ביותר של התנ"ך שיש בידינו היום, אשר נכתב בקהיר בשנת 1008.
בסך הכל, נוסח המסורה הוא בערך בן 1000 שנים. לא ממש עתיק, כמו שאנשים חושבים לעצמם. וגם לא הכי עתיקים. יש עותקים יותר עתיקים של סיפור התנ״ך, ביוונית או ארמית. בחלקם היה אפשר למצוא גם את ההספרים החיצוניים.
בשנת 47 התגלו מגילות קומראן. באופן נדיר, נשמע קולם של המפסידים למרות כל הסיכויים. מי הם היו, על כך יש חילוקי דעות, יש הטוענים שמדובר בקבוצה בשם אסיים. אחרים טוענים שמדובר בצדוקים, הקשורים לשושלת בני צדוק הכהנים.
סיכוי גדול שאף פעם לא נדע ממש.
אנחנו כן יודעים שהמגילות משנות את התמונה לגבי הסיפור המקראי של חז״ל.
מכיוון שמדובר במגילות עתיקות הרבה יותר, יש משקל רב להבדלים בינהם. ויש הבדלים, לפעמים מאוד מהותיים.
על חלק מהם אפשר למצוא בפוסטים הבאים:
אני חושבת שזה אמור לעורר שאלות איך זה מסתדר. גם למאמינים בסגנון של ׳נעשה ונשמע׳.
אולי הגיע הזמן לעזור לשמוע ולהבין לפני שעושים.
מסע שאלות, סיבוב שני. כל התשובות הן לכאורה.
בבלוג הזה תמצאו הרבה שאלות. התשובות הן בגדר רעיונות, הצעות לכיווני מחקר, וניחושיים אישיים. הכל הוא לכאורה. על מנת לדעת מהי באמת האמת, כל אחד יצטרך לעשות את המסע שמתאים לו.
אפשר למצוא עדכונים על פוסטים חדשים בטוויטר
מוזמנים לפנות אלי שם לשאלות, הערות והארות.
תגובות
הוסף רשומת תגובה