האם זה בכלל חשוב?
לדעתי כן. מאוד.
אחד מהדברים שהובילו אותי לחשוב כך, היה פסוק מהתנ״ך.
ויקרא פרק כ, ב: ״ואל בני ישראל תאמר איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למלך מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן״
אני לא זוכרת בעל פה את התנ״ך, לכן כשקראתי את המילה ׳למלך׳, הבנתי אותה כ׳למֶּלֶךְ׳. יש סיכוי גדול שאני לא היחידה, אך בנוסח המסורה, כתוב מֹּלֶךְ. אפשר למצוא בפוסט הזה, איך יש סיכוי שבכל זאת לא טעיתי: איך מתרגמים מולך?
התורה התקבלה בלי ניקוד, אבל אין פירוש הדבר שלא ידעו איך לקרוא מילה מסוימת, האם כך או אחרת. התורה התקבלה עם מסורת כיצד לקרוא אותה. ליתר דיוק: הקדוש ברוך הוא אמר למשה בתחילה את התורה בעל פה, ורק אחר כך ציווה אותו להעלות אותה על הכתב (שמות כד, ד; לד, כז; במדבר לג, ב; דברים לא,ט). אם כן, ברור שהיה ידוע למשה רבנו כיצד נכון לבטא את התוכן שלה.
כנראה שמי שתרגם את הספר ליוונית, הבין את הכתוב אחרת. לא מדובר במולך, אל כנעני, אלא מלך. מלך שמקריבים לו ילדים.
דבר נוסף, שגרם לי לחשוב כך, היה שגילתי שלניקוד יש השפעה גדולה במיסטיקה היהודית.
מתוך הספר "קמיע קבלה": ״אם באותיות גלומות אורות הבורא ובהן נברא היקום, הרי שהכוח המניע אותם לכדי פעולה הם הנקודות.״
אם הוא לא חלק מהנוסח המקורי, מדוע לניקוד יש חלק מהגימטריה?
טנת"א ויקיפדיה:
טנת"א - ראשי תיבות של טעמים, נקודות, תגים ואותיות - מושג קבלי שלפי מערכת האלפבית העברי, טעמי המקרא, הניקוד והתגים המופיעים מעל חלק מהאותיות בכתב סת"ם היא מערכת מאוחדת שמשתקפים בה ייצוגים של המציאות. ניתן למצוא פרק בשם זה בכתבי רבי חיים ויטאל, ובכתבי מקובלים רבים נוספים.
ההקבלה של דרגות אלה היא לחלקי הנשמה: טעמים כנגד החיה, נקודות כנגד נשמה, תגין כנגד רוח, ואותיות כנגד נפש. הטעמים הם אלה שנותנים למשפט הכתוב את מלוא משמעותו, הנקודות, כלומר ניקוד התיבות הוא שמאפשר את קריאת המילה, התגים מסמלים את כח החיים שקיים באותיות ולכן הם מעל האות, והאותיות הם הבחינה הבסיסית והנמוכה ביותר של הביטוי.
אז חוזרת לשאלת הכותרת, מי ניקד ראשון את התנ״ך?
לא יודעת, כרגע מסובך בשבילי למצוא את התשובה. עדיין מבחינתי חשוב לדעת שבגלל שלקח זמן עד שהוסיפו את הניקוד, ויש שוני בין הניסוחים, אז יש סיכוי גדול שיש מקרים שהשתנתה המשמעות של הסיפור בגלל נקודה או שתיים. והפסוק הזה, לדעתי מוכיח את זה.
חכמינו מסבירים כי דווקא דו-המשמעות הזו, היא הסיבה לכך שהניקוד לא צוין במפורש בתורה שבכתב. אי הבהירות הזו לכאורה, היא המאפשרת לנו ללמוד ולגלות רבדים שונים של משמעות באותו פסוק. למשל, הלכות רבות בתלמוד נלמדות באמצעות דרישת מילות הפסוקים שלא על פי צורת הקריאה המקובלת. צורת ההגייה השונה, המעוגנת אף היא במסורת התורה שבעל פה, משנה את המשמעות וממילא גם את ההלכה הנלמדת ממילות הפסוק. חכמתו של הקב"ה (קרי: התורה) היא הרי אינסופית, ושינוי הניקוד מאפשר חשיפת ממדים חדשים.
אין פלא אפוא, שהאותיות משולות לגוף והניקוד לנשמה. האותיות, כמו הגוף, מוחשיות וגשמיות. אולם הנקודות, על אף היותן נסתרות, הן המפיחות רוח חיים באותיות.
ֿדו משמעות, או הסתרת המשמעות?
כבוגרת מערכת החינוך הממלכתית חילונית, אין זה מפתיע שניגשתי אל הנושא עם ידע מאוד מינמלי. אני רחוקה למצוא את עצמי בסוגים השונים של הניקוד, וצריכה עוד לחפור הרבה בשביל להגיע איזה מהם משמש למי ואיך אז וכיום.
אבל גם אם אין לי תשובות, ואין לי מושג מהי האמת, עדיין השאלות עצמן הובילו אותי לגלות את השקר העתיק הזה. כן, לדעתי לא מדובר בטעות, אלא בהטעיה. אני מאמינה שמדובר בשיבוש מכוון.
יש כמובן סיכוי שאני טועה, אבל זה לא משנה. אני חושבת שחשוב להיות מודעים לעובדה, שיש שתי דרכים לקרוא את המילה ׳למלך׳.
מסע שאלות, סיבוב שני. כל התשובות הן לכאורה.
בבלוג הזה תמצאו הרבה שאלות. התשובות הן בגדר רעיונות, הצעות לכיווני מחקר, וניחושיים אישיים. הכל הוא לכאורה. על מנת לדעת מהי באמת האמת, כל אחד יצטרך לעשות את המסע שמתאים לו.
למי שאין, יכול למצוא עדכונים על פוסטים חדשים בטוויטר
תגובות
הוסף רשומת תגובה