יומן 26 אוקטובר

 עצירה לקחת נשימה

 עצירה הכרחית.

היא התחילה את הבלוג מאוחר בלילה של ה 7 לאוקטובר.

היא ידעה שהיא תודה לעצמה . היא ידעה שהיא תתבאס אם לא.

אז היא כתבה כמה משפטים שעלו לה, ופירסמה.

רק אחרי זה היא קלטה שבלילה בין 6 ל 7 באוקטובר משהו גרם לה לבדוק כמה זמן היא לא פירסמה פוסט. המשהו הזה שיודע להזיז עניינים. בגלל הפרשי השעות זה יצא כנראה כשהתחיל הבלגן. 

זה לא שהיא לא כתבה, היא כתבה המון. וזה הוביל אותה להמון תובנות. אבל כבר לא הרגישה צורך לפרסם אותן.

היא הופתעה קלות שהפוסט האחרון פורסם בחודש האחרון של שנה שעברה. 

היא לא שמה לב לזמן שחלף. אבל כן, זה בעצם הרגיש ארוך.

להתחיל את הכל מהתחלה. סיבוב שלישי 

לקח לה זמן לקבל את זה, כי הרגיש לה מוקדם מדי.

אז היא המשיכה לכתוב, וזה לקח אותה עוד יותר אחורה, לעבור על דברים שהיא כתבה לפני יותר מעשור

זה הוביל אותה לרעיון חדש.

לא רק שאלות וקישורים  אלא איך היא מגיעה אליהם, איך היא לומדת ומחפשת מידע, איך הגיעה בכלל לשאלות

היא רצתה לשלב אותם יחד. 

׳יומן מסעות שלובים׳ 

זה השם שעלה לה לפרויקט החדש.

ירד לה לגמרי הדחף לפרסם מידע, והיא לקחה את הזמן לסדר את מחשבותיה.

הרבה זמן.

ואז התחילה את היומן הזה בלי לחשוב הרבה, ואפילו פירסמה

היא החליטה שהיא לא תוותר לעצמה וכל יום היא תכתוב משהו. אפילו כמה משפטים.

זה יצא שכל לילה. כשכבר חשבה שאין לה כלום, או שמה שיש לה לא ממש לא מובן לה. היא פשוט המשיכה לכתוב, ולזרום עם המחשבות. זה הוביל אותה למקומות שמאוד סיפקו אותה.

היום היא מרגישה שלפנינשהיא ממשיכה היא צריכה שניה לעצור להבין בערך איך היא רוצה להמשיך עם זה.ט 

בגלל זה היא כותבת עכשיו.

היא מנסה להבין איך היא מחברת את הכל יחד. איך לחבר את ביומן הזה עם שאר היומנים.

נראה לה שהיא הגיעה לאיזה שהוא רעיון, אבל צריכה לחשוב עליו עוד, לפני שתמשיך לכתוב.